נרדמתי בקושי רב באולם של פלוגה ב'.
20 אסירים גברים עושים לא מעט רעש גברי, וגם ככה קשה לי בדר"כ לישון במקומות חדשים, שלא לדבר על העובדה שהכניסו אותי לכלא…

השחר, שעולה גם מחוץ לכותלי כלא, הציץ בביישנות מעבר להרי הכרמל, וקול גס ומחוספס הכריז "כולם לקום ולעמוד בשלשות מחוץ לחדר, לבושים במדים, תוך 7 דקות זוז!"

קמתי, גופי נוקשה וכואב מהמיטה הלא נוחה ומהמתח שבו הייתי שרוי ביממה האחרונה. יצאתי מהמיטה, לבשתי את המדים והחלטתי החלטה.

ההחלטה

"מה אתה חושב שאתה עושה?!" צעק עליי הסוהר כשעמדנו בשלשות בחצר המסדרים של פלוגה ב'. "אתה חושב שאתה בחופש כאן?! למה לא נעלת נעליים?!" השפלתי מבט והבטתי בכפות רגליי שבצבצו מבעד לכפכפים שאתם הגעתי לכלא.

"אני מצטער," אמרתי לסוהר הזועם. "אני לא נוגע במוצרי עור".

ראיתי את הגוון הארגמני עולה במעלה צווארו של הסוהר עוד לפני ששמעתי את הצעקה: "תחזור מיד פנימה ותנעל נעליים, זו פקודה!"

"צר לי," עניתי בכל הרוגע שיכולתי לגייס. "אני טבעוני ואני לא נוגע במוצרים מהחי, לא על הגוף שלי ולא בתוך הגוף שלי."

האסירים שלידי החלו לנוע ומבנה השלשות החל להיסדק ואז נשבר כשגל צחוק שטף את הרחבה.

הסוהר הביט בי בכעס ואמר "יש לך היום שיחת קבלה עם משקית הת"ש, אנחנו נראה מה יהיה לה לומר על השטות הזאת."

אחרי שמסדר הבוקר הסתיים, חלק מהאסירים יצאו לתורנות שמירה, חלק לתורנות עבודות ואני המתנתי לשיחה עם משקית הת"ש.

החדר שאליו נכנסתי היה העתק מדויק של החדר בו שפטו אותי יממה קודם לכן, למעט הנוכחים: משקית הת"ש החמודה.
ישבנו יחד ושוחחנו בנעימות שקצת סתרה את הקדרות שבחוץ. סיפרתי לה על קורס המורים ועל הסיבה שהחלטתי "לערוק" מהמילואים.
לבסוף סיימתי את השתלשלות העניינים שהובילה אותי לכלא ואמרתי לה: "יש לי כמה בקשות מיוחדות ואני מקווה שתאשרו לי אותם".
היא הביטה בי ושעשוע בעיניה "נשתדל מאד להנעים עליך את זמנך כאן. בכלא." וחייכה.

נשמתי עמוק ואמרתי: "אני רוצה לקבל אישור לא לנעול נעליים צבאיות כי אני לא נוגע במוצרי עור.
אני מבקש אישור לקבל אוכל מחוץ לכלא כי אין לכם מנות טבעוניות במטבח ואני גם לא אוכל שום, בצל ופטריות.
ולבסוף, אני מבקש אישור להעביר שיעורי יוגה לאסירים בכל בוקר."

היא הביטה בי בתדהמה.
"אין מצב שיאשרו לך להכניס אוכל מבחוץ", היא אמרה.
"אם כך", אמרתי לה בישירות, "אם כך אצטרך לצום במשך 21 הימים הבאים, כי אני לא מתכוון לאכול את האוכל כאן. הוא יעשה אותי חולה."

יום למחרת העבירו אותי לאגף פלוגה א', הקלה ביותר.
קיבלתי את כל מה שביקשתי. התהלכתי בכלא בכפכפי אצבע, אכלתי ארוחות צהריים שליאת בת הזוג שלי דאז הכינה לי ושנשמרו במקרר סוהרי האגף, והכי חשוב… התחלתי להעביר שיעורי יוגה לאסירים.

אחרי 21 יום שוחררתי מהכלא.
כמה שבועות לאחר מכן התקשרה אליי ליאורה, מורתי בקורס מורים, ושאלה אם ארצה להיות אסיסטנט בקורס המורים הבא בוינגייט.

החוויה הזו עזרה לעצב אותי בהרבה מובנים חשובים.
אני באמת מאמין שבזכותה הפכתי להיות מתרגל ומורה יותר טוב.
למדתי שהיוגה היא חלק מחיי, ולא רק חוג שבועי.
ראיתי עד כמה קורס המורים והתכנים שלמדתי בו השפיעו עליי ועזרו לי בזמנים מאתגרים וראיתי, כבר מימיי הראשונים כמורה צעיר, כיצד היוגה משפיעה בצורה חיובית על אנשים מכל הסוגים והגילאים.

גם אילו בחרתי שלא ללמד יוגה אחרי שסיימתי את קורס המורים, מה שלמדתי שם הקנה לי כיוון ודרך ועל כך אני אסיר תודה לעד.

קורס העמקה באמנות היוגה – כולל תעודת הוראה

כמעט 20 שנה אחרי אני סוגר מעגל נוסף ופותח קורס העמקה שנתי באמנות היוגה, כולל תעודת הוראה.
הקורס, המוכר ע"י ארגון מורי היוגה בישראל, יימשך שנתיים ויחולק לשני חלקים:

שנה א' בת 200 ש"ל שתוקדש להעמקת התרגול ברמות הפיזיות (תנוחות ותרגילי נשימה) ללימוד הבסיס הפילוסופי של התרגול (לימוד טקסטים) ולהפנמת הידע ברמות הגבוהות ביותר. ושנה ב' בת 300 ש"ל שתמשיך את ההעמקה ברמות הפיזיות ובלימוד הפילוסופי אך גם תעניק כלים חשובים לכל מי שיבחר ללמד.

הנסיון העשיר שצברתי מוכן לעבור הלאה.
אני מזמין אותך להכנס עכשיו לדף הפרטים על הקורס, ואם יהיה לך רצון אמיתי להעמיק איתי, לשלוח לי הודעה…

לדף המידע על קורס ההעמקה באמנות היוגה – בבקשה ללחוץ כאן עכשיו

נ.ב
כניסה לכלא איננה חלק מדרישות הקורס.

באהבה,
ניב