היום שאלה אותי מישהי אם אני מלמד את התלמידים שלי בקבוצה מסוימת עמידת ראש.

"כשהם יהיו מוכנים", עניתי לה.

"כמה זמן אתה כבר מלמד את הקבוצה הזו?"

"שנה וחצי", עניתי לה.

ראיתי את הבעת הפליאה בפניה, ולמרות שהיא לא ענתה במילים, יכולתי לראות את המחשבות שלה:

"שנה וחצי, ועוד לא לימדת אותם עמידת ראש?"

"כמה זמן אפשר לעשות את אותם הדברים עד שמגיעים לעמידת ראש?"

וכו.

נפרדנו לשלום כשהבעת הבלבול עדיין על פניה.

עמידת ראש בכלל לא מוזכרת בכתבים העתיקים

עמידה על הראש איננה תנוחה שמוזכרת בכתבי היוגה העתיקים.

למעשה התנוחה היחידה המתוארת בכתבי ההאטה-יוגה הקשורה למנח מהופך של הגוף נקראת ויפאריטה-קאראני שהתרגום שלה הוא:" התהליך ההפוך".

תחת התהליך ההפוך נכללות כל התנוחות שיש בהם זרימה אנרגטית הפוכה – כלומר מהרגליים לכיוון הראש.

ועדיין, מורי ההאטה היוגה הגדולים של העת הנוכחית דיברו על עמידת ראש כעל תנוחה מרכזית בתרגול היוגה-אסאנה והם מנו מספר סיבות עיקריות לכך:

1. מפעילה את האש בגוף
2. מזרימה דם ומרעננת את המוח
3. מזרימה דם אל בלוטות חשובות באזור הראש והצוואר
4. מפעילה נקודה אנרגטית שנקראת אדי-פאטי

הגדילו ועשו חלק מהמורים וקראו לתנוחת עמידת ראש: "מלך התנוחות".

עמידת ראש היא רק תנוחה

אז לעמידת ראש מקום של כבוד בתרגול ההאטה-יוגה, אבל, וחשוב לזכור זאת – היא רק תנוחה.

מטרת תרגול האסאנות והקריות (טכניקות הניקוי והטיהור של ההאתה יוגה) היא להכין את הגוף, מערכת העצבים והתודעה למצבי מדיטציה וריכוז עמוק. בתרגול היוגה המערבי היום שמים דגש מופרז לדעתי על האסאנות ובהרבה מקרים מורים ליוגה מלמדים תנוחות מסובכות ומאתגרות לתלמידים שלא רק שאינם מוכנים לבצען אלא גם אינם זקוקים להן.

עמידת ראש היא תנוחה חשובה ומהנה, אך אם הגוף והתודעה של המתרגל אינם מוכנים לה, היא עלולה לגרום ליותר נזק מתועלת.

הלחץ העצום שמופעל על הראש ושרירי הצוואר עלול לגרום לדחיסת חוליות הצוואר או אפילו סדיקתן.

הדבר אמור במיוחד כאשר המתרגל בעל משקל יתר או בעל מבנה גוף כבד במיוחד.

כאשר עמידת ראש מבוצעת נכון, מורגשת תחושת קלילות בגוף.

שיווי המשקל צריך להיות מאוזן ברגישות ובתשומת לב עד לנקודה אחת על הראש בערך בקוטר של מטבע.

כשמתאזנים על הנקודה הזו, הגוף מתרומם ומתארך מעצמו, ונוצרת שרשרת אחת שלמה – מהראש אל הרגליים.

כדי להגיע לנקודה הזו, שאני קורא לה "נקודת האפס" צריכים לקרות כמה דברים:

1. הגוף צריך להיות מספיק חזק, במיוחד הגב והרגליים.
2. יכולת שיווי המשקל והקואורדינציה צריכות להיות מפותחות היטב.
3. נעילת הבטן, האודיאנה בנדה, צריכה להיות מובנת ומוטמעת בגוף.
4. מפרק הכתף צריך להיות פתוח במישור הקדמי.

לדעתי עד שארבעת הנקודות הללו אינן מובנות היטב, המתרגל אינו צריך לעמוד על הראש, ועדיף להשקיע את זמן התרגול בתנוחות בטוחות יותר, או בתנוחות המכינות לעמידת ראש.

תנוחות המכינות לעמידת ראש

אם ניקח את ארבעת הנקודות שהזכרתי קודם כקו מנחה להכנת הגוף לעמידת ראש,

אזי נוכל לבנות תרגול שיכין אותנו בהמשך לעמידת ראש.

התרגול הזה יכלול:

1. תנוחות המחזקות את שרירי הליבה
2. תנוחות שבהם הראש נמצא למטה
3. תנוחות שיווי משקל
4. אודיאנה בנדהה והבנת ההטמעה שלה בתנוחות
5. תנוחות הפותחות את הכתף במישור הקדמי

תנוחות ספציפיות המכינות לעמידת ראש:

• תנוחת "הכלב המביט מטה", במיוחד היכולת להישאר בתנוחה לאורך זמן.
• שהייה בפלאנק על האמות / שולחן על כפות הידיים לאורך זמן.
• עמידת ידיים על הקיר או באמצע החדר.
• תנוחת "פני הפרה" לפתיחת הכתפיים במישור הקדמי.
• תנוחת "העגור" לחיזוק שרירי הליבה של הבטן, הגב והרגליים.
• תנוחת "הליצן" להכנת שרירי הצוואר וחוליות העורף.

מתי לא מומלץ לבצע עמידת ראש

למרות שתרגול היוגה-אסאנה הוא אינדיבידואלי, כלומר כזה המותאם למתרגל ולא להפך,

ישנם כללים מנחים בנוגע לעמידת ראש שכדאי לדעת:

במצבים הבאים מומלץ לא לבצע עמידת ראש:

1. לחץ דם גבוה
2. בעיות עיניים כגון גלאוקומה
3. בזמן הווסת
4. בזמן הריון (אלא אם המתרגלת בקיאה בתרגול ולא בשליש הראשון או בשליש האחרון להריון)
5. מחלות לב
6. משקל יתר מעל 20 אחוז
7. בזמן מתח נפשי קיצוני

אז למרות שעמידת ראש, כאשר היא מבוצעת נכון, היא תנוחה שיש בה יתרונות לא מבוטלים,

היא עדיין רק תנוחה, וחשוב מאד להכין את הגוף לקראתה.

תרגול נעים!

נ.ב

אם אהבתם את המאמר, אשמח לשיתופו בלחיצה על כפתורי השיתוף שלמטה