אז הייתם אצל הרופא / מטפל שלכם והוא ייעץ לכם לתרגל יוגה כי הוא שמע שזה טוב לגב…

ואח"כ פגשתם חברה טובה שאמרה לכם שמאז שהיא מתרגלת יוגה, כאבי הגב שלה נעלמו….

והחלטתם להקדיש שעה וחצי בשבוע, והייתם בשיעור יוגה אחד או שניים ואחרי השיעור כאב לכם הגב!

איך זה יכול להיות? הרי יוגה אמורה לפתור כאבי גב / ברכיים / צוואר / להרזות אותנו / להפוך אותנו לשלווים / לחטב ולהגמיש אותנו (הקיפו בעיגול את האפשרות המבוקשת).

אולי אני הולך לנפץ לכם כאן אשליה…

תרגול יוגה אחד או שניים, ככל הנראה לא יפתור את כאבי הגב שלכם. למעשה, ייתכן שתרגול יוגה עלול אפילו להחמיר את כאבי הגב או הברכיים שלכם ואף לפצוע אתכם והנה הסיבות מדוע:

1. תן לי יוגה עם הקפה שלי
אנחנו חיים על הנתיב המהיר. רובנו קמים בבוקר מוקדם, שותים קפה, מכינים אוכל בזריזות לילדים (לפעמים תוך כדי צעקות ובכי), מעבירים שעה שעתיים בפקקים, מגיעים למשרד, שותים קפה, יושבים על כסא ארבע שעות, שותים קפה, בולעים משהו לאכול תוך כדי גלישה זריזה בפייסבוק, יושבים על כסא שעתיים, שותים קפה, יושבים על כסא שעתיים, מעבירים שעה בפקקים, מגיעים הביתה, ארוחת ערב, שותים קפה, קצת ילדים, קצת בן-בת זוג, הרבה חדשות וקצת ריאליטי, נשנוש קטן לפני השינה והמעגל מתחיל שוב.
אה, ופעם בשבוע בשיעור היוגה מנסים לעמוד על הראש. כי שמענו שזה ממש טוב למחזור הדם וללב…
אז נכון, אולי טיפונת הקצנתי בשביל האפקט הדרמטי, אבל ממש קצת. ככה נראה סדר יומם של הרבה מאד אנשים, כמה מהם תלמידים שלי.

היוגה היא לא כדור שלוקחים לפני השינה… תרגול יוגה מבקש מאתנו מחויבות ובחינה מחדש של סדר העדיפויות וההרגלים שלנו, לא רק בשיעור עצמו, אלא גם ואולי בעיקר של חיינו מחוץ למזרן התרגול.

הציפיה להמשיך בחיינו הלחוצים וחסרי תשומת הלב ומדי פעם לעשות איזו תנוחת יוגה כדי לתקן או לרפא את הגוף, או למצוא שלווה, היא ציפייה ילדותית שתביא כמעט בוודאות לאכזבה ובמקרים רבים להחמרת המצב. הגופני או המנטלי.

יוגה היא בראש ובראשונה מצב תודעתי. זו המוכנות לבחון את עצמנו בכנות והאומץ לעשות שינויים כדי להרגיש יותר שמחים, בריאים ומאושרים.

"אז מה, כדי להנות מפירות תרגול היוגה אני צריך להתפטר מהעבודה ולהפסיק לשתות קפה????!!!!!"

לא. ממש לא. בראש ובראשונה כדאי להבין ולקבל שתרגול יוגה יישא פרי רק כאשר הוא יבוצע לאורך זמן ובהתמדה. אל תצפו ששיעור יוגה אחד, שניים או אפילו חמישה ישנו בצורה דרמטית את מצב הגוף שלכם.

אם תתמידו בתרגול לאורך זמן, אתם תראו שבאופן טבעי חייכם יתחילו להתעצב בצורה הרמונית יותר. דפוסים לא בריאים שכבר לא משרתים אתכם ינשרו מעצמם וללא מאמץ.

אבל בהחלט כדאי לנסות ולהגיע עם קצת "אוויר לנשימה" לפני שיעור היוגה הראשון שלכם… אם תבואו אליו ברוגע הסיכון לפציעה יצטמצם משמעותית.

2. אם תתאמצו מאד תגיעו למטרה
"אני אחזיק מעמד! אני אחזיק מעמד! עוד סיבוב אחד! עוד קצת! עוד מאמץ עליון! אה…. היה תרגול טוב… אז למה כואב לי הגב?"
הרבה מתרגלי יוגה חושבים שכדי לשפר את הגמישות או חוזק השרירים שלהם הם חייבים להתאמץ מאד. נכון, היוגה, בעיקר בתחילת הדרך יכולה לאתגר. הגוף לא רגיל להיות בתנוחות המוזרות האלה והתודעה לא רגילה להיות מרוכזת כ"כ הרבה זמן. אבל כשאנחנו מביאים למזרן התרגול דפוסים והרגלים שמגיעים מעולם הכושר ההישגי אנחנו עלולים לפגוע בעצמנו ולפצוע את הגוף.
למעשה תנוחת יוגה צריכה להכיל את האיזון בין מאמץ לנינוחות. כדי להגיע לסוד הזה דרושה התמדה בתרגול ובעיקר מורה שיודע.ת את הסוד הזה בעצמו או בעצמה. ולמרות מה שאתם אולי חושבים, לא כל מורה ליוגה מבינ.ה את החוכמה הזו לעומק.

הגמישות שלכם תתפתח אם תבינו את עקרון ההרפיה בתוף תנוחה. והחוזק שלכם יתפתח אם תבינו את עקרון היציבות בתוך תנוחה. אל תנסו לעבור את גבולות הגוף מתוך מחשבה שככל שתמשכו את הראש לברכיים, תהיו גמישים יותר. זו טעות רווחת מאד, וגם כאן תפקיד המורה ליוגה הוא להזכיר לכם את זה שוב ושוב.

3. רק המורה יודע מה טוב בשבילי
"המורה שלי אמרה לי בשיעור לעמוד על הראש כל יום במשך חמש דקות כדי לפתח את היציבות בתנוחה. אמנם כואב לי הצוואר ממש, אבל נראה לי שזה יעבור…"
למורים ליוגה יש סמכותיות מסויימת. בעיקר אם הם גמישים וחזקים. הרבה תלמידים מביטים במורה היוגה שלהם ולא מבינים שנדרשו שנים כדי להגיע לרמת התרגול הזו. הרבה מורים שוכחים שנדרשו שנים כדי לפתח תנוחה, בעיקר אם היא מסובכת ולעתים מנחים את התלמידים שלהם להכנס אליה מוקדם מדי.
כלל האצבע הוא: "אם כואב לכם משהו אחרי התרגול והכאב לא עובר במשך כמה ימים, סימן שמשהו שעשיתם לא מדויק או עוד לא נגיש בפניכם."
תקשיבו לעצמכם ולגוף שלכם, לימדו וכבדו אותו והוא ילמד ויכבד אתכם.

4. רק אני יודע מה טוב בשבילי
"אה, אני כבר מכיר את התנוחה הזו, היא קלה מדי… אני אעשה עמידת ראש במקום."
אז נכון, ההקשבה לעצמנו חשובה אבל לא פחות חשוב היא ההקשבה למורה. כשאנחנו ניגשים לתרגול מתוך מקום של "אני יודעת" יהיה לנו מאד קשה ללמוד משהו ואנחנו עלולים לפספס ידע מהותי. הרבה מורים ליוגה הקדישו שנים רבות לתרגול ולימוד אינטנסיביים, שווה לבוא אליהם מתוך מקום של ענווה, הקשבה ופתיחות ללמוד.

5. תוך כמה חודשים תוכלו לעשות עמידת ראש
אני משתמש בדוגמה של עמידת ראש פשוט מכיוון ששמעתי הרבה אינספור פעמים מתלמידים את המשפט "מתי תלמד אותנו עמידת ראש?". ישנם תלמידים שגם אחרי 4 שנים של תרגול עמי עדיין לא הגיעו בעיניי ליציבות והחוזק הנדרשים לביצוע נכון של עמידת ראש. יוגה הוא תרגול של חיים שלמים, לא של חודשים. אל תצפו להגיע לתנוחות מתקדמות תוך זמן קצר, זה ישמור עליכם מפציעות ויאפשר לכם שהות מספיקה לבנות בסיס איתן להמשך.

לסיכום, בבואכם לתרגל יוגה בואו בלי ציפיות לתוצאות מיידיות, בואו פתוחים ללמוד, קשובים לעצמכם, פשוטים וצנועים. בואו עם אורך רוח, זה מרגש לצאת למסע הזה, והוא ילך ויפתח בפניכם ככל שתפתחו בכם חלון

אני מקווה שמה שכתבתי כאן יעזור לכם ליהנות מתרגול יוגה בטוח ומהנה ומזמין אתכם להגיב ולשאול.

"אני רוצה להזמין אתכם לסדנת ריקוד מיוחדת לפתיחת צ'אקרת הלב ועוררות אנרגיית הקונדליני.
בסדנה נעשה תרגילים מיוחדים שיפתחו את הצ'אקרות ויעלו את אנרגיית הקונדליני למרכז העין השלישית. אין צורך בניסיון קודם."

טקסט המודעה הדמיוני שכתבתי למעלה ודאי מוכר לכם בוריאציות שונות.

סדנאות מודעות ניו-אייג'יות נפתחות חדשות לבקרים, ונדמה שכל אחד שעבר סדנה של סוף שבוע כבר מומחה בעיני עצמו בפתיחת הצ'אקרות ופיצוץ הקונדליני.

הגישה החופשית והמיידית להרצאות אונליין של מורים רוחניים, לספרות רוחנית וסדנאות רוחניות הביאה למפץ גדול של מידע בנושא, והמונח "הארה" או "התעוררות" הפך להיות שגור מאד בז'רגון ובשיח הניו-אייג'י העכשווי.

זה לא היה כך תמיד.

תחייתו של הפיניקס ושיעור קצר בהיסטוריה רוחנית

עד תחילת המאה התשע עשרה החיפוש הרוחני, ולא כל שכן 'התעוררות', היו נחלתם של מתי מעט, אלה עם "הג'וק הרוחני" בראש, אשר חיפשו התעוררות רוחנית דרך פרקטיקות מודרניות או פילוסופיות.

סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים התאפיינו באכזבה עמוקה של המערב מההבטחות הפילוסופיות של העידן הקלאסי והוא החל לפזול אל המסורות הרוחניות של המזרח.

מיסטיקנים רוחניים כגון גיאורג איבאנוביץ' גורדייף ו-מאדאם בלבסקי מצאו בחמוקי המזרח אבנים יקרות
של השראה רוחנית ואיתם יצרו פרקטיקות חדשות – ישנות שהיוו את תחילתו של מה שקרוי ה"ניו-אייג'".

התורות הרוחניות המזרחיות כמו הטנטרה והיוגה היו עדיין חבויות ברובן, והודו עוד לא היתה מרכז רוחני משגשג כפי שהיא היום.

בתחילת המאה העשרים נשלחו מהודו למערב כמה מורים חשובים שהחלו לבנות את הגשר בין האמונה המערבית בחומר לאמונה המזרחית ברוח. שניים מהידועים שבהם היו סוואמי ויווקננדה ו-פרהמהמסה יוגננדה.

מורים נוספים לימדו בהודו ומשכו אליהם מחפשים רוחניים מהמערב בקצב הולך וגובר.
שרי רמאנה מהארישי, ניסארגאדטה מהאראג', פאפאג'י ו-שרי אירובינדו גוש הם כמה מהמורים המרכזיים שמשכו אליהם כחלילני המלין את הצעירים שמאסו בחומריות המערבית וביקשו להשיג חופש פנימי.

בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים הנהירה של צעירי המערב למזרח בכלל ולהודו בפרט הגיעה לשיא. הביטלס, שמצאו בעזרת המורה הרוחני מהארישי מהאש יוגי עדנה רוחנית ותשובות לשאלות שסערו בתוכם, הכניסו לשיח הפופולרי מושגים כמו "מדיטציה", "צ'קרות", "הארה" ועוד מושגים שהיום נשלפים בקלות רבה בכל פינת רחוב.

מורים מערביים החלו לקבל הסמכה ללמד אחרים והפכו למורים רוחניים בעצמם.

תרבות האינסטנט המערבית החלה לכרסם בעקרונות הדרך הרוחנית הוותיקה שבה התמדה ואורך רוח היו אבני יסוד בדרך להארה שהיא פשוט – הכרת העצמי.

כסף רב החל לזרום לכיסיהם של המרכזים הרוחניים הפופולריים ולכיסיהם של העומדים בראשם.

הרבה מהמורים הצליחו לעמוד בכוח המשחית של מעמד, השפעה וכסף אך לא כולם.

הרעב הרוחני של בני המערב לא ידע שובע וסדנאות שהבטיחו "לפתוח את הצ'אקרות", "להעיר את העין השלישית" ו-"לעורר את הקונדליני" החלו לצוץ בכל פינה.

ובמקרים רבים נתלווה להן סקס חופשי ופרוע.

וסקס, כידוע, מוכר.

השילוב בין כסף, סקס וחיפוש רוחני הגיע לשיא בפונה, המרכז של המורה הרוחני מהידועים בעולם כולו – אושו.

ילדי הפרחים מעידן הוודסטוק מצאו שם פורקן, ולא רק רוחני, ובמהירות המילה "טנטרה" הפכה להיות שם נרדף ל"סקס".

השקט המהדהד של רמאנה מהארישי ושל האשרמים השקטים בג'ונגלים ההודיים התחלף בצרחות, נהמות, בכי וגופים מיוזעים ומתפתלים על הרצפה.
אושו הסביר שמאחר והצעירים המודרניים הללו חוו הדחקות פסיכולוגיות כה קשות בנושא מין ורגשות, השלב הזה דרוש כדי להגיע לשקט. הוא שבר את כל הפרדיגמות והמוסכמות בנוגע לאיך מורה רוחני צריך להתנהג, ואולי זו גם היתה מטרתו – לשבור לחלוטין את תפיסת האגו שלנו – גם זו הרוחנית.

בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים המשיכה מגמת ההתפשטות של המסורת היוגית במערב, ואיתה גם מגמת הפשטנות הרוחנית.

שיעורי יוגה הפכו להיות חלק קבוע במערכת החוגים בכל חדר כושר ומשפטים כמו "תשמע, היא פתחה לי ת'צ'אקרות" נכנסו לשפה המדוברת.

הביקוש ליוגה גדל, ואיתו מספר המורים "שהוכשרו" ללמד. חלק מאותם מורים עברו קורסים של חודש בלבד וקיבלו הסמכה, חלק לא עברו הסמכה כלל ובכל זאת לימדו.

בהרבה מקרים ההבנה של "מהי יוגה" הצטמצמה ל-"יוגה היא תנוחות גופניות", וההבנה של "מהי טנטרה" הצטמצמה ל-"פתיחת צ'אקרת המין".

בתקופה הזו החלו גם לחקור ברצינות את ההשפעות המרפאות שיש לתרגול יוגה או מדיטציה על הגוף והתודעה, והאישוש המדעי למה שהיוגים במזרח ידעו כבר אלפי שנים, עזר לעוד מערביים לאמץ לעצמם לפחות שיעור יוגה אחד בשבוע.

ישיבה מזרחית לא סקסית כמו עמידת ראש

אבל תרבות המערב שמקדשת יותר מכל את הנעורים וטיפוח הגוף ופוחדת "עד מוות" מהזדקנות וממוות, החלה למוסס ואף להשחית כמה מהאמיתות של הידע הקדום.
כניסתן של הרשתות החברתיות והפצת תמונות של סלבס צעירים וחטובים מתרגלים יוגה במכוני הכושר היוקרתיים החלו לפשט ולהשטיח את תפקידה המקורי של היוגה ככלי להכרת הנשמה והאלוהות שבתוכנו.

תפקידן של תנוחות היוגה, שהיה קטן בתכנית היוגה הכוללת להכרת העצמי, הפך להיות העיקר בתרגול ובהוראה של רבים ממתרגלי ומורי היוגה. כי בינינו, למי יש סבלנות לשבת ולהתבונן במה שצף בתוכי?
תנו לי להזיע! וישיבה מזרחית לא סקסית כמו עמידת ראש!

הרצון המערבי לשחרור מהתניות חברתיות ומוסריות בשילוב הרעב הרוחני הביאו עמם המצאות כמו "יוגה סאפ" (תרגול תנוחות יוגה על גבי סאפ בים), יוגה ערסלים, יוגה אווירית, שיעורי יוגה בעירום ואפילו הטרנד החדש "בירה יוגה" שבה מתרגלי היוגה שותים בירה במהלך התרגול. הכל טוב ויפה כמשהו להתנסות בו, או כתרגול גופני גרידא אבל הקשר בין זה לבין התעוררות רוחנית (שהיא מטרת היוגה) קלוש עד לא קיים.

תרגול יוגה היא פעולה של הפנמה, של התכנסות.
ההפך הגמור מההחצנה הבוטה שקיימת היום בהרבה מקומות ואצל הרבה מתרגלים ומורים.

יוגה היא מצב תודעתי שחווים, לא תרגול ספציפי שעושים, וב-99.9 אחוז מהמקרים דרושה התמדה, סבלנות וכן, ישיבה ללא תנועה במדיטציה, כדי להיפתח לפוטנציאל הרוחני שהיא מציעה לנו.

מצבים כמו "פתיחת צ'אקרות", "התעוררות הקונדליני" או "פתיחת העין השלישית" הם לא דבר של מה בכך ולא ניתן (ברוב המוחלט של המקרים) להגיע אליהם בסוף שבוע של סדנה במצוקי דרגות. וכל מי שמבטיח לכם דבר כזה עושה עוול למהות ולנשמה של הדרך המופלאה הזו ולשרשרת המורות והמורים שהעבירו את לפיד הידע במרוצת הדורות.

יתר על כן, התעסקות מוקדמת מדי עם הכוחות העצומים הללו, כמו אנרגיית הקונדליני, ללא הכנה מתאימה, עלולה ליצור נזק רציני לגוף, למערכת העצבים ואפילו למצב המנטלי של המתרגל.

למעשה, עדיף להניח לכוחות הללו לעצמם ולא להתיימר או לשאוף לעורר אותם.
אין בזה גם צורך.

המכניזם העדין והרגיש של תנועה אנרגטית פנימית, הדורש תשומת לב ומוכנות פיזית ועצבית שאליה מגיעים מתוך התמדה ותרגול ארוך שנים, כמעט ואינו מדובר בשיעורי יוגה ובהרבה מדי מהמקרים אף לא מובן על ידי מי שמלמד.

די בישיבה שקטה של כמה דקות בכל יום כדי לחולל שינויים משמעותיים בחייו של כל אדם ומספיק לתרגל כמה תנוחות פשוטות ובסיסיות כדי לשמור על גוף בריא.

השקט שיתקבל מתרגול פשוט ועדין לאורך זמן יביא אתכם באופן הרמוני לתרגול מתקדם יותר
ובסופו של דבר, תבינו שבפשטות טמונה העוצמה הגדולה ביותר,
ובשתיקה הפנימית גלום הפוטנציאל לדעת מי אתם באמת.

לסיום, צפו בסרטון מצחיק שממחיש את העניין 🙂

היום שאלה אותי מישהי אם אני מלמד את התלמידים שלי בקבוצה מסוימת עמידת ראש.

"כשהם יהיו מוכנים", עניתי לה.

"כמה זמן אתה כבר מלמד את הקבוצה הזו?"

"שנה וחצי", עניתי לה.

ראיתי את הבעת הפליאה בפניה, ולמרות שהיא לא ענתה במילים, יכולתי לראות את המחשבות שלה:

"שנה וחצי, ועוד לא לימדת אותם עמידת ראש?"

"כמה זמן אפשר לעשות את אותם הדברים עד שמגיעים לעמידת ראש?"

וכו.

נפרדנו לשלום כשהבעת הבלבול עדיין על פניה.

עמידת ראש בכלל לא מוזכרת בכתבים העתיקים

עמידה על הראש איננה תנוחה שמוזכרת בכתבי היוגה העתיקים.

למעשה התנוחה היחידה המתוארת בכתבי ההאטה-יוגה הקשורה למנח מהופך של הגוף נקראת ויפאריטה-קאראני שהתרגום שלה הוא:" התהליך ההפוך".

תחת התהליך ההפוך נכללות כל התנוחות שיש בהם זרימה אנרגטית הפוכה – כלומר מהרגליים לכיוון הראש.

ועדיין, מורי ההאטה היוגה הגדולים של העת הנוכחית דיברו על עמידת ראש כעל תנוחה מרכזית בתרגול היוגה-אסאנה והם מנו מספר סיבות עיקריות לכך:

1. מפעילה את האש בגוף
2. מזרימה דם ומרעננת את המוח
3. מזרימה דם אל בלוטות חשובות באזור הראש והצוואר
4. מפעילה נקודה אנרגטית שנקראת אדי-פאטי

הגדילו ועשו חלק מהמורים וקראו לתנוחת עמידת ראש: "מלך התנוחות".

עמידת ראש היא רק תנוחה

אז לעמידת ראש מקום של כבוד בתרגול ההאטה-יוגה, אבל, וחשוב לזכור זאת – היא רק תנוחה.

מטרת תרגול האסאנות והקריות (טכניקות הניקוי והטיהור של ההאתה יוגה) היא להכין את הגוף, מערכת העצבים והתודעה למצבי מדיטציה וריכוז עמוק. בתרגול היוגה המערבי היום שמים דגש מופרז לדעתי על האסאנות ובהרבה מקרים מורים ליוגה מלמדים תנוחות מסובכות ומאתגרות לתלמידים שלא רק שאינם מוכנים לבצען אלא גם אינם זקוקים להן.

עמידת ראש היא תנוחה חשובה ומהנה, אך אם הגוף והתודעה של המתרגל אינם מוכנים לה, היא עלולה לגרום ליותר נזק מתועלת.

הלחץ העצום שמופעל על הראש ושרירי הצוואר עלול לגרום לדחיסת חוליות הצוואר או אפילו סדיקתן.

הדבר אמור במיוחד כאשר המתרגל בעל משקל יתר או בעל מבנה גוף כבד במיוחד.

כאשר עמידת ראש מבוצעת נכון, מורגשת תחושת קלילות בגוף.

שיווי המשקל צריך להיות מאוזן ברגישות ובתשומת לב עד לנקודה אחת על הראש בערך בקוטר של מטבע.

כשמתאזנים על הנקודה הזו, הגוף מתרומם ומתארך מעצמו, ונוצרת שרשרת אחת שלמה – מהראש אל הרגליים.

כדי להגיע לנקודה הזו, שאני קורא לה "נקודת האפס" צריכים לקרות כמה דברים:

1. הגוף צריך להיות מספיק חזק, במיוחד הגב והרגליים.
2. יכולת שיווי המשקל והקואורדינציה צריכות להיות מפותחות היטב.
3. נעילת הבטן, האודיאנה בנדה, צריכה להיות מובנת ומוטמעת בגוף.
4. מפרק הכתף צריך להיות פתוח במישור הקדמי.

לדעתי עד שארבעת הנקודות הללו אינן מובנות היטב, המתרגל אינו צריך לעמוד על הראש, ועדיף להשקיע את זמן התרגול בתנוחות בטוחות יותר, או בתנוחות המכינות לעמידת ראש.

תנוחות המכינות לעמידת ראש

אם ניקח את ארבעת הנקודות שהזכרתי קודם כקו מנחה להכנת הגוף לעמידת ראש,

אזי נוכל לבנות תרגול שיכין אותנו בהמשך לעמידת ראש.

התרגול הזה יכלול:

1. תנוחות המחזקות את שרירי הליבה
2. תנוחות שבהם הראש נמצא למטה
3. תנוחות שיווי משקל
4. אודיאנה בנדהה והבנת ההטמעה שלה בתנוחות
5. תנוחות הפותחות את הכתף במישור הקדמי

תנוחות ספציפיות המכינות לעמידת ראש:

• תנוחת "הכלב המביט מטה", במיוחד היכולת להישאר בתנוחה לאורך זמן.
• שהייה בפלאנק על האמות / שולחן על כפות הידיים לאורך זמן.
• עמידת ידיים על הקיר או באמצע החדר.
• תנוחת "פני הפרה" לפתיחת הכתפיים במישור הקדמי.
• תנוחת "העגור" לחיזוק שרירי הליבה של הבטן, הגב והרגליים.
• תנוחת "הליצן" להכנת שרירי הצוואר וחוליות העורף.

מתי לא מומלץ לבצע עמידת ראש

למרות שתרגול היוגה-אסאנה הוא אינדיבידואלי, כלומר כזה המותאם למתרגל ולא להפך,

ישנם כללים מנחים בנוגע לעמידת ראש שכדאי לדעת:

במצבים הבאים מומלץ לא לבצע עמידת ראש:

1. לחץ דם גבוה
2. בעיות עיניים כגון גלאוקומה
3. בזמן הווסת
4. בזמן הריון (אלא אם המתרגלת בקיאה בתרגול ולא בשליש הראשון או בשליש האחרון להריון)
5. מחלות לב
6. משקל יתר מעל 20 אחוז
7. בזמן מתח נפשי קיצוני

אז למרות שעמידת ראש, כאשר היא מבוצעת נכון, היא תנוחה שיש בה יתרונות לא מבוטלים,

היא עדיין רק תנוחה, וחשוב מאד להכין את הגוף לקראתה.

תרגול נעים!

נ.ב

אם אהבתם את המאמר, אשמח לשיתופו בלחיצה על כפתורי השיתוף שלמטה